מגזין טבע הדברים :: גליון 165 :: יולי 2009 

דבר העורך:
אני לא נבהל בקלות; הייתי בספארי בבוצואנה (לפני חמש שנים), וישבתי בג'יפ נמוך כשאריה ענק עבר במרחק של מטר ממני. קצת נבהלתי – אז שמתי את המצלמה בינו לביני, והוא, באצילותו, לא התייחס אליי והמשיך ללכת. למה הסיפור? כי האריה הענק הפחיד אותי רק לרגע; אבל האריות שמנהלים בימים אלה את המדינה שלנו, מבהילים פי כמה; החל מאהוד ברק שהפך את חצי מפלגת העבודה לסניף שלו, והמשך בעופר עיני שמחזיק בחצי השני ומשוכנע שהוא מחזיק את אלוהים, כי חוץ מפוליטיקאי הוא גם יו"ר ההסתדרות, ואם מישהו ירגיז אותו הוא יכול לסגור לנו את החשמל, לסגור את הנמלים ובעצם לעצור את המדינה. והרי מי שסוגרים את המדינה במקרה שכזה הם לא העובדים אלא ועדי העובדים, וועדי העובדים לא ממש עושים חשבון מה הנזק שנגרם למדינה אם הם משביתים אותה אלא מה הנזק שייגרם להם אם הם לא ישביתו אותה וירגיזו את עיני... וכששני אלה מנסים להראות זה לזה מי חזק יותר, מישהו צריך לשלם. אז כל זמן שמי שמשלם זה חבריהם לספסל המפלגה – לא נורא. אני מאמין שבסופו של דבר הם יבינו שנפוליאון מת ב-1821, ושנפוליאון יש רק אחד וכל השאר לא ממש... אבל כאשר השני מנסה להראות את כוחו ולהכניס אל תוך חוק ההסדרים, שהוא כידוע הדרך הקצרה ביותר לעשות "סדר" בין פוליטיקאים על חשבוננו ("ותר לי על המס הזה ואנחנו נכניס כאן את החוק ההוא, וזה יראה לאנשים שלך מה שאתה עושה בשבילם..."), אז מדינת ישראל צריכה להיבהל (אני יודע שגם זה שאין לנו מים מבהיל, אבל מים אפשר להתפיל אם באמת רוצים...).

נאמר שחוק ההסדרים יכול לעגל פינות ולהכניס חוקים שאין להם ממש משמעות, גם אם הם עולים למדינה כמה מאות מיליוני ש"ח, אבל כאשר האיש שאתו עושים את ה"דיל" הוא יו"ר ההסתדרות, והוא מנסה להכניס את חוקי העבודה בישראל ואת יחסי עובד-מעביד לכאלה שיש בהם עברות פליליות, נראה לי שהאריה מבוצואנה הופך לפודל. שהרי למה יגרמו חוקיו החדשים של עיני? אנשי ההסתדרות יוכלו להיכנס לכל ארגון בכל עת, לכנס את העובדים ולשכנע אותם להתאגד, ואם המעסיק, שבדיוק באותו זמן חייב לסיים הזמנה שמועדה קריטי, יעז לומר לאיש הכול יכול – "לא עכשיו" – הרי הוא עבריין פלילי; ואם הוא מעסיק שלושה עובדים, ולא ממש רוצה ששלושת העובדים שלו יהיו ועד עובדים בפני עצמו, הרי הוא מתנגד להתאגדות, והוא עבריין פלילי. ואם עסקו קצת כושל (אתם יודעים, יש משבר בעולם, ובכל יום מבשרים לנו ש-58,000 עסקים קטנים ובינוניים ייסגרו השנה או ייכנסו לקשיי תזרים), ובעל העסק ישאל את עצמו האם לפטר את העובדים ולסגור את מקור פרנסתם (ופרנסתו) או אולי לאחר להם מעט בתשלום, עד שייכנסו הכספים שחייבים לו העסקים האחרים שנמצאים בקשיים, ולהצליח לצאת מהמצב, הרי ברור שכאשר איום פלילי יושב על ראשו – הוא יעשה את המעשה ההגיוני ביותר וישלח את עובדיו הביתה; אז הוא יפשוט את הרגל, ואלה שנתנו לו אשראי –  "יאכלו אותה", וגם הם יפשטו את הרגל וכן הלאה... אבל עופר עיני יצא גדול...

אני מקווה שהיועץ המשפטי לממשלה ירים את ידו ויטיל וטו על העסקאות שנעשות בחדרי הדיונים הסודיים. גם בארצות הברית הגדולה, זו שאנחנו מסתכלים עליה כעל הדגם המוצלח לאיך מחזיקים את הכלכלה החזקה בעולם, ואיך מצליחים להוציא אותה מהמשבר הכל כך גדול שהיא נכנסה אליו, במקום שלאיגודים המקצועיים יש כוח אדיר – גם שם כבר למדו שראשי ארגוני העובדים, שחדרו למקומות העבודה כגנגסטרים ו"הגנו על העובדים", היו בין הגורמים העיקריים (פרט להתנפחות הבורסה ולייצור הבלתי מבוקר) שהכניסו את ארצות הברית למשבר של תחילת שנות ה-30.

ובעצם, רציתי לדבר על הקיץ, ועל ההתעוררות במשק, ועל העלייה הכל כך מרשימה של הבורסה, ועל איך כשמצב הרוח של האנשים משתפר – משתפרים גם ביצועי המשק, והעולם עשוי להיראות טוב יותר... אבל כל זה היה לפני התעלול האחרון של הפוליטיקה הישראלית...

בשער: כלב ים גרינלנדי
צילום: לאה מיכאלי